יום מקוון 3 - הזמר העברי

 

 השיר "קום והתהלך בארץ" מייצג את אהבת ישראל האידיאלית כמו שצריכה להיות כמו "שרצו פעם". מייצג את התרבות הישראלית והישראליות המיוחדת של לטייל בארץ עם תרמיל על הגב. עד היום הטיולים נשארו חלק חשוב ממערכת החינוך ומתנועות הנוער וכן הרבה טיולי משפחות. ויש כאן מסר חינוכי שלמרות קוטנה של הארץ יש הרבה לחקור וללמוד והדרך הישראלית לעשות זאת היא ברגליים. זוהי מסורת מאז ימי הפלמ"ח.

 

את השיר "תודה" של חיים משה הכרתי באמצעות המורה שלי לעברית באולפן. הייתי עולה חדשה בסוף שנות השמונים. בשלב ההוא לא ידעתי על אשכנזים וספרדים. בשבילי אז השיר סימל את ישראל שלא הכרתי את הצד המזרחי שלה אבל צד שגם אני כעולה מהמערב יכלה להזדהות איתו. זוהי רב תרבותיות קלאסית.

הדג נחש "שירת הסטיקר" זהו שיר הסלט הקלאסי לדעתי. הכירו לי אותו תלמידי בבית הספר כשלמדנו על שירי מחאה. אבל השיר לדעתי אינו שיר מחאה אלא שיר הסלט הקלאסי. לישראל ישנה הכמות הגדולה ביותר של זרמים פוליטיים ביחס למדינות אחרות הרבה מזרמים אלו ניזונים מקבוצות תרבות שונות. שירת הסטיקר והקליפ במיוחד מייצגים וביאים בפנינו את הסלט הזה כפי שניתן לראות אותו מהסטיקרים על המכוניות. הסטיקר הראשון שאני זוכרת היה "העם עם הגולן" ומאז היו מאות אחרים.

יום מקוון 2 - סובלנות בראי הלאומיות

דרכארץ: שלום אינשם, שמעת חדשות? על כל החוסר סובלנות במדינה והלאומנות ששוטפת את המדינה בזמן האחרון. תאמין לי שגם בגין וגם בן-גוריון מתהפכים בקברם.

אינשם: שנייה... לפני שאתה שולח אנשים להתהפך בקברים שלהם, על מה בדיוק אתה מדבר?

דרכארץ: מה לא שמעת על כל הנושא של השופט סלים ג'ובראן? היום בבוקר בגל"צ דיברו על הנושא וגם בתוכנית של לונדון וקרישנבאום דיברו על הנושא.

אינשם: לא, לא שמעתי חדשות בימים האחרונים, יש לך איך להשמיע או להראות לי.
דרכארץ: טוב ששאלת, הקלטתי את הקטע מהתוכנית של לונדון וקרישנבאום, תראה בעצמך:

נו, אז מה אתה אומר על הנושא? אתה מסכים לכך ששופט בבית המשפט העליון לא ישיר את ההמנון, או שאתה מסכים עם הדברים שנאמרו ע"י ח"כ זאב אלקין (אם אתה רוצה לשמוע עוד בנושא, הקלטתי גם תוכנית הבוקר של גל"צ בנושא)?


אינשם:     המנון התקווה הוא ייחודי מאד, רוב ההמנונים הלאומיים מתייחסים לגאווה בארץ, לאומיות וכו' . התקווה מכיל אלמנטים דתיים ולאומיים משולבים וכמו שהשופט חשין אמר "הוא מאד מתרגש בעת שירת ההימנון ובעיקר בסופו" זה יהיה מאד מלאכותי עבור השופט ג'ובראן לשיר את התקווה בגלל ההתייחסות "לנפש יהודי"


דרכארץ: דעה מעניינת, אהבתי במיוחד את הנימוק הנרחב שכתבת.
תגיד לי, אתה מכיר את העמדה של פרופסור ישעיהו ליבוביץ' ז"ל בנושא המפגש בין הלאומיות לבין זכויות הפרט.
ליבוביץ' כותב שלגבי המדינה יש שתי גישות, הראשונה היא גישת "המדינה קודמת לאדם" והגישה השנייה הינה "המדינה ככלי בשירות העם".
על פי הגישה הראשונה, המדינה קודמת לאדם... בעצם לא בדיוק, הוא למעשה מתכוון להגיד שהמדינה מקיימת את "רצון הכלל" ולכן האדם חייב לקיים את הרצון הכללי. הבעיה מתחילה כאשר מחברים בין המונח עם למונח לאום.
עם נוצר כתוצאה מרצף היסטורי בו מתפתחת קבוצה של אנשים בעלת מאפיינים משותפים.
לאום או לאומיות זהו ביטוי של הרצונות בין קבוצת אנשים. כלומר, בישראל של שנת 2012, הרצונות של העם היהודי משתקפים בלאומיות היהודית. לדוגמה במילות ההמנון: "נפש יהודי הומייה... להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון...".

אינשם: אני ממש לא מבין את הקשר?
דרכארץ: אני אנסה להסביר איזה תפקיד מייחס ליבוביץ' למדינה דרך דבריו של רבי חנינא, סגן הכהנים, שאמר לפני 1500 שנה: 

"הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו"

מה לפי דעתך מנסה לומר לנו רבי חנינא בדבריו?

אינשם המדינה מייצגת חוק וסדר, עלינו כאנשים לרצות בהצלחתה ושלמותה של המדינה כי אחרת יעלמו החוק והסדר והחזק ינצח.

דרכארץ: נכון, אפילו בסוריה, עדיין, למרות הטבח, יש למדינה תפקיד מסויים.
הוויכוח מתחיל כאשר מדברים על תפקיד המדינה, הרי, הייצוג של הלאומיות בא לידי ביטוי בהקמתה של המדינה שתכיל בתוכה את הערכים של הלאום, במקרה שלנו, הלאום היהודי.
אך מה קורה במקרה שיש אנשים בעלי לאום שונה באותה מדינה, מצד אחד הם לא מסכנים את הלאומיות של העם היהודי, אך ההתנהגות שלהם אינה חופפת לעיתים לרצונות של חברי קבוצת הלאום הגדולה יותר.
האם, לפי דעתך,במקרה זה עלינו לכפות על חברי הקבוצה הקטנה יותר את רצונותינו והשקפת עולמנו, ובמקרה שהם לא מסכימים להעניש אותם עד שיהיו מוכרחים לוותר על השקפותיהם או לעזוב את המדינה? רק אל תשכח לנמק.

אינשם: היהודים בכל העולם היו מיעוט ובני לאם ותרבות אחרת, זה לא הפריע להם לכבד את ההמנון והתרבות בכל מדינה. גם כאן צריך לדרוש מהמיעוט כיבוד ערכי הלאם והמדינה. השאלה היא היכן עובר הגבול בין כיבוד לבין דיכוי המיעוט ואכיפה של חוקים דרקוניים. הגבול צריך להיקבע בהגיון פשוט של שני הצדדים. יכול להיות שקימה וכיבוד ההמנון אך ללא השירה זה בסדר, הרוב צריך להחליט.

דרכארץ: אממ... מעניין. שכחתי שעדיין לא אמרתי לך את הגישה השנייה לגבי תפקידה של המדינה. ליבוביץ' טוען שהמדינה כלל לא נועדה לשרת את הלאומיות ורצון הכלל, תפקידה הינו לשמש ככלי לשרת את האדם.
כלומר, האדם קודם למדינה, ולכן הוא מעצב את המדינה בתביעותיו האישיות ולכן ערכיו האישיים באים לפני האינטרס של הריבון (רצון הכלל) והשלטוני.
הנה, בוא תסתכל על הסרטון בסמארטפון שלי על מה שליבוביץ אומר, שים לב במיוחד למשפט האחרון:

קישור לסרטון שבו ליבוביץ' מסביר את תפקידה של המדינה (שים לב! להתחיל לצפות מהדקה ה- 1:41)

עכשיו, אחרי שראית את הקטע מהסרטון, מה אתה חושב, האם פגיעה בזכויות של אזרחים שאינם מקיימים את הרצונות הלאומיים היא עדיין מוצדקת? רק תיתן הסבר המבוסס על הדברים ששמעת.

אינשם: בהחלט מוצדקת בנסיבות מסויימות ולא מוצדקת באחרות. כמו שאמר ליבוביץ' הדמוקרטיה צריכה לקחת את שלטון המדינה למינימום ההכרחי שהוא עדיין גדול...  אם המיעוט יכול לגרום לסיכון הרוב בצורה כלשהיא או לפגיעה ברוב הרי שיש מקום לכפיה ופגיעה בזכויות. אם לא אז הנושא ניתן לוויכוח.


דרכארץ: טוב זו זכותך לחשוב ככה. אבל אני אומר לך, כל בנאדם שחושב ומרגיש אחרת במדינה הזו, נתקל בחומה של התנגדות.
לדוגמא, המצב בסוריה. הטבח שמבצע הנשיא אסד בבני עמו.
אני אומר לך אני קורא את החדשות ורואה את הסרטונים ומזועזע, הרי מדובר במקרה שבו כל מי שמתנגד למדינה מאבד את החיים שלו.
השאלה המרכזית היא מה התפקיד שלנו בכל הנושא הזה? הנה תקרא לדוגמה את מה שגדעון לוי כותב על המצב בסוריה ותגיד לי אם אתה מקבל את ההצעות שהוא רושם בסוף המאמר שלו: אללה הוא לא אכבר בסוריה (יש גם גירסה נוחה יותר לקריאה).
אם אתה לא מסכים עם העצות שלו (שמופיעות  בסוף הכתבה) וגם אם כן, אז תנמק מדוע.

אינשם: אין ממש הצעות במאמר אלא משאלות לב של הכותב... אילו ישראל הייתה אחרת אז הייתה. יש כאן הבעת דיעה פוליטית מוסווית תחת מאמר על סוריה. השינוי בתורכיה לא נבע ממשהו שעשינו או שלא עשינו אלא מהקצנה פנימית.


דרכארץ: תאמין לי כל הנושא הזה של האלימות נגד האחר, נגד כל מי שחושב אחרת עברה כבר את כל הקווים האדומים. לפי דעתי, הכל מתחיל מחוסר סובלנות הנובעת מלאומנות יתר.
בספר "חרדתו של המלך סלומון", הסופר אמיל א'זאר כותב לגבי מילונים (כן, כן עדיין משתמשים במילון) את הקטע הבא:

"אני משוגע על מילונים. זה המקום היחיד בעולם שבו הכל מוסבר ואתה מוצא שלוות נפש. שם הם לגמרי בטוחים בהכל. אתה מחפש אלוהים ואתה מוצא אותו עם דוגמאות מסייעות, כדי לסלק כל ספק".
עכשיו אני רוצה שתסביר לי האם לפי דעתך הקטע בקישור הבא קשור לחוסר סובלנות. מה ההגדרה של סובלנות? הנה תיכנס לויקימילון להגדרה של סובלנות .

אינשם: סובלנות וקיצוניות דתית או לאומית אף פעם לא הלכו יד ביד, לא אצל נוצרים, לא אצל מוסלמים וגם לא אצל יהודים. אלו הם גורמי טרור ויש להתייחס אליהם ככאלה.


דרכארץ: אז מה, לא נשארו לך כמעט מילים. תאמין לי בצדק רב.
הגענו למצב בעייתי שבו אנחנו מבינים שהמצב הוא לא תקין, אבל מאלף סיבות שונות ומשונות אנחנו ממשיכים לדבר על הנושא במקרה הטוב ובמקרה הגרוע להיות אדישים.

בכל מתחיל מכך שיש אנשים שחושבים שהם יותר טובים מאחרים.הנה תראה בסמארטפון שלי את הפרק מהסדרה עבודה ערבית שמדבר על כל נושא הסובלנות, אתה אפילו יכול להראות את זה לתלמידים שלך, תאמין לי, להזיק זה לא יזיק, המצב גם ככה בעייתי:קישור לפרק בסדרה עבודה ערבית. צפייה מהנה!!!

אינשם: תשמע זו הייתה שיחה מעולה, נראה לי שאני מעלה אותה לבלוג שלי. יאללה אני חייב לזוז, יש לי עוד לעשות קניות לפני שהחנויות נסגרות ;-)

אתגרשת מס. 3 הכנסת: מעוז הדמוקרטיה - האומנם?

אתגרשת מס' 4 - הכנסת: מעוז הדמוקרטיה  האומנם?    

Banning “Nazi” from Public Discourse Harms Freedom of Expression

Yesterday (9 January 2012), the Ministerial Committee on Legislation voted to support a private bill that seeks to prohibit the use of the word “Nazi” or similar-sounding words, epithets associated with Nazism and the Third Reich, and symbols related to the Nazis or to the Holocaust.

Lesson Plan

Aim: To create a debate for or against the total freedom of expression

Teacher's opening words: Freedom of Expression means the right to say difficult things that might be even hurtful. It means the right to give bold and extreme expression to positions, feelings, and thoughts, and also includes the right to make rhetorical use of provocative and harsh images. The question of the social legitimacy of the use of Holocaust symbolism in the public and political discourse is indeed a big question, which deserves  public debate.

Dynamic source of information: 2 pictures from the newspaper Yediot Achronot date 2.1.2012 . First picture showing a child wearing a yellow star and raising his hand resembling the boy after the Warsaw ghetto uprising and second a cartoon/ caricature where a Haredi boy calls an Israeli policeman a Nazi.

See next page for cartoon

  

Activity: Group work. Teacher divides the class into groups Some groups are for total freedom of expression even if it is hurtful and very difficult such as holocaust words and images. The other group is against the use any Holocaust images and similarities because firstly it undermines the graveness of the Holocaust and secondly it is too painful and disrespectful to the memories and history of the Holocaust.

Teacher's closing words: Where do you draw the line with freedom of expression and if the law is passed is it right to be punished by the law as if it is a criminal offence.

אתגרשת מס 3 "החיבוק הגדול"

אתגרש מס. 3  " החיבוק הגדול"

I don't think it is a pathetic idea, although I can see how and why it went wrong. On the one hand a hug is a simple and easy gesture but on the other hand it is symbolic of acceptance and affection. It does have value because of what it symbolizes. The fact that only 30 out of 76 members of parliament eventually hugged says that it is not an easy gesture for them to make and perhaps easier said than done. I also believe that if it hadn't been filmed maybe more people would have done it. Some didn't want it to appear public as one member put it "it's acting like a clown".  The idea that despite all the arguments the members can also hug is a positive thing. According to Kaplan's interview giving a hug is positive psychology and a hug does create positive emotions. However people must hug because they want to and not because they have to. In that sense maybe Benny Basan's idea was a bit artificial, but the idea is good and refreshing.

אתגרשת מס 2 הרכב הכנסת ה18

אתגרש מס.2 – הרכב הכנסת ה 18

Parliament member:  Shlomo Mollo

Party: Kadima

Shlomo Mollo made aliyah from Ethiopia in 1984. He studied social work and law at University. He joined the Likud party because Ariel Sharon's vision appealed to him. He is interested in creating a more just society,  ingathering of exiles from all countries and promoting peace.

YouTube: a clip on his visit to the Cave of Machpela. He claims it belongs to the Jews it is part of our heritage, it is not a political question,  but a question of identity.

http://www.youtube.com/watch?v=Pcr4zWarJJQ&feature=related

Parliament member: Chaim Amsalem

Party: Shas

 Rabbi Chaim Amsalem made aliyah from Algeria when he was 11 years old. His main concern is for the different stratus of society especially the weak populations. He promotes true education of values for everyone, creating jobs and livelihood for all and strengthening the security of Israel.

Parliament member: Zeev Bielski

Party: Kadima

Zeev Bielski was born in Jerusalem. As a young single man he was appointed as Aliyah Shaliach to South Africa. He succeeded in promoting Aliyah and has worked for the Jewish agency in different capacities ever since.  Today he is chairman of the Jewish Agency. He settled with his South African wife in Raanana and was a successful mayor of Raanana for 17 years.

Parliament member : Marina Solodkin

Party: Kadima

Marina Solodkin was born in Moscow and made Aliyah in 1991. She learned Hebrew and Judaism secretly in the USSR. She has a first degree in political geography and a second degree in Economics. She holds a Phd and was an associate professor of Economics in Moscow University.  Her areas of work are the status of women , immigrants and the weak stratus of society.

Member of Parliament: Anastasia Michaeli

Party: Yisrael Beitainu

Anastasia  Michaeli made Aliyah from Russia in 1997 and converted to Judaism. She has a degree in electronic engineering from St.Petersburg University and an MBA from Bar Ilan University. Initially she was in the Kadimah party but then identified with Avigdor Lieberman and joined Yisrael Beitaninu. She worked as a news journalist and TV presenter for Channel 9. Her areas of work are the status of women, rights for single parents and The Conversion Law and conversion rights. She belives someone who really wants to convert to Judaism and live in Israel should not have to be subjected to such a long and humiliating process. It took her 3 and a half years to convert. There is a long line to wait and many obstacles.

 Here she appears on an interview with 2 Rabbis discussing the conversion laws.

http://www.youtube.com/watch?v=Siyo9JEqXoo&feature=related

אתגרשת מס 1

Task 1

1.Aim of clip: to give the general idea of the Knesset, its function and its symbolism.

2. Yes, it did arouse emotion. Firstly to see how many statesmen and stateswomen have spoken in the Knesset. Secondly to see how many important official declarations have been made in the Knesset and thirdly it gave a feeling of officiality to see that is represents an official building where official things are said and done.

3. Yes, it is short and interesting. It shows genuine footage of statesmen making peace or new declarations. A new thing for me was to see the works of art inside the building and to see how very democtratic we are.:for example when the Knesset members vote openly, which today is done electroniclally for all to see. Also the grounds of the Knesset are used to hold public demonstrations and this also reinforces how democratic we are.