אתגרש מס' 3 – כשהקיבוץ היה קיבוץ.
מן הראוי לציין כי המבט שלי כלפי הקבוצים בכלל, וביחס למאמר במיוחד הוא של מי שהגיעה לארץ כעולה חדשה. בדמוי של הקיבוץ היה בעיני כדמות הקמתה של מדינת ישראל,. כתושבת חוץ לפני עלייתי, היתה השפעה רבה של החברתיות, רקודי ההורה, קטיף תפוזים , שירה בציבור, כשכל זה מתחבר לחדר האוכל הקיבוצי. במאמר של אמנון שמוש אני מוצאת הרבה מאד נוסטלגיה, איתה הזדהתי בתור עולה חדשה.
בתנועה הקיבוצית התחילו לחול שינויים שחלו בחברה הישראלית כולה, ואולי אפילו בעולם כולו, הן מבחינה כלכלית (הפרטה) והן מבחינה חברתית. השינויים הכלכליים חייבו צעידה לכוון פתוח תעשיות , לכוון מסחר ואפילו ארוח כפרי.
במאמר נשמעת נוסטלגיה רבה לזמנים שהיו, ולארץ ישראל "הישנה" .אני רואה את התופעה של הקמת הקיבוץ כתופעה ייחודית של ארץ ישראל, שהיה מאוד מרתק בעיני תושבי חוץ. תופעת הקיבוצים היתה מתאימה לתקופתה ועברה תהליך אבולוציוני להתאמה לסביבה בה הם נמצאים.
כשקיבוץ היה קיבוץ, לא היו מזגנים, אבל היה מיזוג. גלויות. לא היו מאווררים. אבל היתה אוירה טובה. לא היו תנורי חימום, אבל היתה חמימות. לא היתה קוסמטיקאית אבל היה קסם.
הקטע המצוטט מתוך המאמר נראה לי כמסכם את האוירה שהיתה בתקופה זו בקיבוץ, מצביע על הקולקטיביות , למען יצירה משותפת שנבנתה על ידם.
אתגרש מס' 3 – כשהקיבוץ היה קיבוץ.
מן הראוי לציין כי המבט שלי כלפי הקבוצים בכלל, וביחס למאמר במיוחד הוא של מי שהגיעה לארץ כעולה חדשה. בדמוי של הקיבוץ היה בעיני כדמות הקמתה של מדינת ישראל,. כתושבת חוץ לפני עלייתי, היתה השפעה רבה של החברתיות, רקודי ההורה, קטיף תפוזים , שירה בציבור, כשכל זה מתחבר לחדר האוכל הקיבוצי. במאמר של אמנון שמוש אני מוצאת הרבה מאד נוסטלגיה, איתה הזדהתי בתור עולה חדשה.
בתנועה הקיבוצית התחילו לחול שינויים שחלו בחברה הישראלית כולה, ואולי אפילו בעולם כולו, הן מבחינה כלכלית (הפרטה) והן מבחינה חברתית. השינויים הכלכליים חייבו צעידה לכוון פתוח תעשיות , לכוון מסחר ואפילו ארוח כפרי.
במאמר נשמעת נוסטלגיה רבה לזמנים שהיו, ולארץ ישראל "הישנה" .אני רואה את התופעה של הקמת הקיבוץ כתופעה ייחודית של ארץ ישראל, שהיה מאוד מרתק בעיני תושבי חוץ. תופעת הקיבוצים היתה מתאימה לתקופתה ועברה תהליך אבולוציוני להתאמה לסביבה בה הם נמצאים.
כשקיבוץ היה קיבוץ, לא היו מזגנים, אבל היה מיזוג. גלויות. לא היו מאווררים. אבל היתה אוירה טובה. לא היו תנורי חימום, אבל היתה חמימות. לא היתה קוסמטיקאית אבל היה קסם.
הקטע המצוטט מתוך המאמר נראה לי כמסכם את האוירה שהיתה בתקופה זו בקיבוץ, מצביע על הקולקטיביות , למען יצירה משותפת שנבנתה על ידם.
אתגרש מס' 3 – כשהקיבוץ היה קיבוץ.
מן הראוי לציין כי המבט שלי כלפי הקבוצים בכלל, וביחס למאמר במיוחד הוא של מי שהגיעה לארץ כעולה חדשה. בדמוי של הקיבוץ היה בעיני כדמות הקמתה של מדינת ישראל,. כתושבת חוץ לפני עלייתי, היתה השפעה רבה של החברתיות, רקודי ההורה, קטיף תפוזים , שירה בציבור, כשכל זה מתחבר לחדר האוכל הקיבוצי. במאמר של אמנון שמוש אני מוצאת הרבה מאד נוסטלגיה, איתה הזדהתי בתור עולה חדשה.
בתנועה הקיבוצית התחילו לחול שינויים שחלו בחברה הישראלית כולה, ואולי אפילו בעולם כולו, הן מבחינה כלכלית (הפרטה) והן מבחינה חברתית. השינויים הכלכליים חייבו צעידה לכוון פתוח תעשיות , לכוון מסחר ואפילו ארוח כפרי.
במאמר נשמעת נוסטלגיה רבה לזמנים שהיו, ולארץ ישראל "הישנה" .אני רואה את התופעה של הקמת הקיבוץ כתופעה ייחודית של ארץ ישראל, שהיה מאוד מרתק בעיני תושבי חוץ. תופעת הקיבוצים היתה מתאימה לתקופתה ועברה תהליך אבולוציוני להתאמה לסביבה בה הם נמצאים.
כשקיבוץ היה קיבוץ, לא היו מזגנים, אבל היה מיזוג. גלויות. לא היו מאווררים. אבל היתה אוירה טובה. לא היו תנורי חימום, אבל היתה חמימות. לא היתה קוסמטיקאית אבל היה קסם.
הקטע המצוטט מתוך המאמר נראה לי כמסכם את האוירה שהיתה בתקופה זו בקיבוץ, מצביע על הקולקטיביות , למען יצירה משותפת שנבנתה על ידם.
אתגרש מס' 3 – כשהקיבוץ היה קיבוץ.
מן הראוי לציין כי המבט שלי כלפי הקבוצים בכלל, וביחס למאמר במיוחד הוא של מי שהגיעה לארץ כעולה חדשה. בדמוי של הקיבוץ היה בעיני כדמות הקמתה של מדינת ישראל,. כתושבת חוץ לפני עלייתי, היתה השפעה רבה של החברתיות, רקודי ההורה, קטיף תפוזים , שירה בציבור, כשכל זה מתחבר לחדר האוכל הקיבוצי. במאמר של אמנון שמוש אני מוצאת הרבה מאד נוסטלגיה, איתה הזדהתי בתור עולה חדשה.
בתנועה הקיבוצית התחילו לחול שינויים שחלו בחברה הישראלית כולה, ואולי אפילו בעולם כולו, הן מבחינה כלכלית (הפרטה) והן מבחינה חברתית. השינויים הכלכליים חייבו צעידה לכוון פתוח תעשיות , לכוון מסחר ואפילו ארוח כפרי.
במאמר נשמעת נוסטלגיה רבה לזמנים שהיו, ולארץ ישראל "הישנה" .אני רואה את התופעה של הקמת הקיבוץ כתופעה ייחודית של ארץ ישראל, שהיה מאוד מרתק בעיני תושבי חוץ. תופעת הקיבוצים היתה מתאימה לתקופתה ועברה תהליך אבולוציוני להתאמה לסביבה בה הם נמצאים.
כשקיבוץ היה קיבוץ, לא היו מזגנים, אבל היה מיזוג. גלויות. לא היו מאווררים. אבל היתה אוירה טובה. לא היו תנורי חימום, אבל היתה חמימות. לא היתה קוסמטיקאית אבל היה קסם.
הקטע המצוטט מתוך המאמר נראה לי כמסכם את האוירה שהיתה בתקופה זו בקיבוץ, מצביע על הקולקטיביות , למען יצירה משותפת שנבנתה על ידם.
