יום מקוון: התחדשות השפה העברית - היכן זה 'פוגש' אותי?

אני מאוד התחברתי לכתבה: רוביק רוזנטל על דילול השפה העברית: "אנחנו עם של  בטלנים" / יואב לימור ודרור גלוברמן (מתוך: Mako, ספטמבר 2012.

אני מסכימה עם רוביק רוזנטל שהאיות של מילים חשוב מכיוון שזה באמת לדעת את השפה ושורש המילה. אנחנו כן עם של בטלנים ואני רוצה להוסיף שההתפתחות בטכנולוגיה מאוד הזיקה לשפה הכתובה וכתוצאה מכך לשפה המדוברת. למשל: היום אנו כבר לא כותבים מכתבים .מכתבים הם אמצעי תקשורת של פעם .פעם לכתוב מכתב היה ביטוי מילולי, אנשים השקיעו בכתיבה, אנשים נהנו לקרוא את המכתבים, המכתבים נשמרו ולכן היה משהו קבוע שמישהו צריך להיות גאה בו לעומת זאת ה"אומנות" של האי-מייל או בעברית דואר אלקטרוני זה להיות קצר ולעניין המטרה זה לקבל מידע ולמחוק בלחיצת אצבע. אמצעי התקשורת של פייסבוק ו-אס אמ אס דילל עוד יותר את המשפטים והמילים. אפילו המעט שיש עכשיו נכתבים עם קיצורים.

כל הכבוד למורה מהרצליה שמארגנת את תחרות האיות ודורשת לא להתעצל ולחזור לחוקים הבסיסיים של השפה העברית.  

חלק ב

המילים של נעמי שמר תמיד מרגש אותי. יש לה יכולת להשתמש בשפה העברית באופן שנוגע בלב,  באופן פואטי, ומשורש בנוף ותרבות ישראל. בחרתי את השיר מחר כי אני מרגישה עצב ואופטימיות בו זמנית וזה מאפיין הרבה רגעים פה בארץ.

מחר/ נעמי שמר
מחר אולי נפליגה בספינות
מחוף אילת עד חוף שנהב
ועל המשחתות הישנות
יטעינו תפוחי זהב

כל זה אינו משל ולא חלום
זה נכון כאור בצהריים
כל זה יבוא מחר אם לא היום
ואם לא מחר אז מחרתיים

מחר אולי בכל המשעולים
ארי בעדר צאן ינהג
מחר יכו באלף ענבלים
המון פעמונים של חג

כל זה אינו משל ולא חלום...

מחר יקומו אלף שיכונים
ושיר יעוף במרפסות
ושלל כלניות וצבעונים
יעלו מתוך ההריסות

כל זה אינו משל ולא חלום...

מחר כשהצבא יפשוט מדיו
ליבנו יעבור לדום
אחר כל איש יבנה בשתי ידיו
את מה שהוא חלם היום

כל זה אינו משל ולא חלום...